באוגוסט 2011 השתתפנו בסדנה בהר שאסטה. אחת המורות שהנחו את הסדנה הייתה דורית שני, אשר הפכה לחברתי כיום. כשביקרנו ב 'מקלאוד' - שמורת הטבע של האינדיאנים, חוותה דורית את הבלבול והמצוקה הרבה של נשמות אינדיאניות אבודות ורדופות שנמצאות שם. לפני נסיעתנו להר שאסטה ב 2012 היא ביקשה ממני ומאיתן תורג'מן - שותפי וחברי להנחיית המסע-סדנה, לערוך טקס לשחרור הנשמות האבודות בשמורה ולהמשיך את המלאכה שהיא לא הספיקה לסיים שם באותו מעמד. אל מאסטר 'העיט הלבן' התוודעתי מספר חודשים לפני נסיעתי להר שאסטה . הוא הגיע אלי במפתיע בבוקר בהיר אחד כשישבתי במרפסת ביתי ליד חורשת העצים והקשבתי לצלילי הציפורים המציצות... הוא הופיע בתודעתי כישות של מנהיג עם פנים חדות ומלאות עוצמה, אינדיאני שנוצות לבנות מרהיבות מקיפות את ראשו. הוא אמר לי: "נעים מאד להכיר, יש לי משימה עבורך ועבור איתן והקבוצה שעתידה להגיע להר שאסטה בספטמבר 2012". "מי אתה?" - שאלתי בתדהמה מעוצמת האנרגיה שהקרין אלי, והוא ענה: "אני העיט הלבן - מאסטר השוכן בשמורת הטבע ויערות הר שאסטה עם 12 המאסטרים שאני מנהיג בקבוצתי. הקשר בינינו לבני טלוס ולמוריה הנו עתיק יומין, וכעת אנו שומרי רשתות הטבע והיערות שבהר. עבודת ההגנה והשמירה קשורה להרחקת אנרגיות לא טהורות, ושמירה על איכות החיים של הצמחים, החיות ורשתות הטבע. מבקש אני מכם להגיע לשמורת מקלאוד במסעכם הקרוב ולבצע טקס טיהור לשחרור הנשמות הכלואות והעלאתם למימדי האור, עקב העובדה שהן נטבחו במלחמות עקובות מדם בשמורה הזאת לפני שנים רבות...".
בבוקרו של יומו הרביעי למסע–סדנה בהר שאסטה, פסענו 12 אנשים לתוך שמורת מקלאוד. טיילנו בינות העצים בשמורת טבע שנראית כגן עדן עלי אדמות, עברנו בשבילים סלולים בסמוך למפלי מים שוצפים ומרהיבים והתבוננו בחיות היער שמדי פעם הופיעו בפנינו (כגון סנאים חומים מקסימים, ציפורים מסוגים שונים כדוגמת עיט שחור שעף וחצה את השחקים הכחולים). את נוכחותו העצומה והבלתי נשכחת של העיט הלבן הרגשתי לאורך כל הדרך בשמורה והוא אף נתן לי סימן פיסי משמעותי, דמעה שזלגה מעין ימין ללא שליטתי. דמעה מלוחה וחמה, דמעה של חסד שזלגה לאורך כל היום.
במצרים העתיקה נהוג היה לבצע חניכה אשר נקראה 'חניכת העין הימנית של הורוס' (צד המוח השמאלי קלט את הרוח האחת ואת תודעת האחדות, ובחניכה עתיקה זו במצרים אימנו את החניכים במשך 12 שנים לפתח יכולת זו. זהו ידע זכרי שקשור להיבט הלוגי של התפיסה שעל פיה הכול נברא, והרוח איננה זקוקה לדבר כדי לברוא את היקום). הרגשתי שבדרך זו ועל ידי 'ניתוק זמני' של צינור הדמעות שבעין הימנית שלי, מסמן לי העיט הלבן בדרכו המוחשית את נוכחותו העצומה ואת 'חוק האחד'. הוא ביקש מאתנו להמשיך לאחד במשימה אוניברסאלית משותפת זו את המימדים השונים על-ידי שחרור אותן נשמות אבודות הכלואות בין המימדים. נשמות שבויות על ידי מותן אשר אליו הן לא מודעות, ומיוסרות על ידי סיוטיהן ברגעים האחרונים לחייהן, בלולאת זמן החוזרת על עצמה כבמבוי סתום. בסופו של המסע הגענו לאתר האחרון בו החלטנו להתיישב בצל העצים, כדי ליצור מעגל כוח ועוצמה בטקס שחרור הנשמות. בהתאם לבקשתו של העיט הלבן ישבנו במעגל ונכנסנו למדיטציה עמוקה. איתן יצר בהדמיה צינור אור גדול מזהב שצמח ועלה לעולמות העליונים, ונתן בידו של כל אחד מאתנו צופן בן שלוש אותיות הלקוח מ – ע"ב (72) שמות השם בקבלה היהודית. איתן רשם ונתן בידי צופן שלא שייך ל – ע"ב שמות מהקבלה. הצופן שקיבלתי היה 'שדי' (מאוחר יותר הבנתי שמשמעותו היא: "שומר דרכי ישראל"...). כל אחד מיושבי המעגל העביר את הצופן שבידו אל עמוד האור, וביקש מהנשמות הכלואות להימשך לעמוד האור ולעלות ממנו אל העולמות הרוחניים העליונים כדי לזכות בשחרור. במהלכה של המדיטציה, בעודי מבצעת את ההנחיות שהעביר לנו איתן, הרגשתי לפתע דקירות חזקות בצלעות במקביל לבטני. הדקירות חזרו על עצמן והן הזכירו לי דקירה של חץ חד. פתחתי את עיניי והזזתי מעט את גופי בניסיון להרפות את השריר אשר חשבתי שנתפס. הדקירות המשיכו והתגברו... כשפתחתי את הראייה הרוחנית שלי ראיתי מאסטר אינדיאני חשוף חזה עם שער כהה ארוך ופנים נאות הדוקר אותי בעזרת החץ שלו. לפתע שמעתי בתודעתי משפט: "עדייה התעוררי, עדייה התעוררי, עדייה התעוררי, את צריכה לשמור על המעגל". קראתי באותו רגע למורה הרוחני שלי - האווטר 'סאי באבא' וביקשתי ממנו להגן על המעגל הקבוצתי. הוא הופיע מייד לבוש בשמלתו הכתומה ותלתליו השחורים, נעמד במרכז המעגל שלנו ויצר כיפה של זהב שכיסתה את המעגל כרשת של הגנה מכל הכיוונים. התבוננתי בפניהם של אנשי הקבוצה שלי וראיתי שהם שרויים בטרנס עמוק ומאחורי כל אחד מהם עומד מאסטר רוחני המחזיק בכתפיהם ומעצים את פעולתם. היה זה שיתוף פעולה רב מימדי של 12 משתתפים אנושיים מאנשי קבוצתנו, 'סאי באבא' האווטר, 'העיט הלבן' ו - 12 המאסטרים האינדיאנים מקבוצתו. כשסיימנו את הטקס היינו עייפים וירודים מעט מבחינת רמת האנרגיה. הפעולה שביצענו במדיטציה הייתה כרוכה במאמץ רב. יושבי המעגל שיתפו אותנו במראות שראו וכיצד לוחמים, נשים, תינוקות, ילדים וסוסים נשאבו ונמשכו בכוח רב עוצמה אל תוך מרכז המעגל ועמוד האור שבתוכו, ואז עלו אל העולמות העליונים במהירות. כשתודעתי חזרה אלי חזרתי לחוש במאסטר שליווה אותי שהציג עצמו בשם: 'חץ שמור'. הוא הסביר לי שעברתי חניכה אינדיאנית והפכתי לשומרת אור וידע עבור הפלנטה, וכנציגה של העיט הלבן והמאסטרים מקבוצתו. הוכשרתי לתפקיד 'סבתא', אשר בשבט האינדיאני נחשבת כמזינה, מרפאת ומעניקה אהבה ללא תנאי. העניקו לי כוחות חדשים ויכולת להגן על קבוצות ומקומות מקודשים מפני השפעות וישויות של 'הצד האחר', שיכולות להגיע ולנסות לחבל בעבודתם של אנשי האור שרוצים לשמור את עליית המימד בכדור הארץ. הרגשתי שהעניקו לי עוצמה חדשה בתחילתה של דרך אל מחוזות מופלאים שאליהם אתוודע בהדרגה מכאן והלאה בהמשך חיי... בסיום הטקס כשביצענו מעגל משותף של הגנה, ביקשנו להשאיר את האנרגיה המיותרת בשמורת הטבע ולחזור למלון משוחררים מכל השפעה זרה או שלילית. העיט הלבן הגיע ותקשר דרכי את הדברים הבאים: "מודה אני לכם מאד על תרומתכם ועזרתכם. בזכות בחירתכם להתערב ולעזור תרמתם לשחרורן של נשמות רבות שעלו דרך עמוד האור שיצרתם אל העולמות העליונים. העבודה תמה אך לא נשלמה, ויהיה צורך לחזור עליה עוד מספר פעמים כדי לשחרר נשמות רבות נוספות ממימד זה". סיימתי את היום המופלא בשמורת מקלאוד בתחושה עמוקה מאד של התרגשות, ועם מחשבה שגם אם 'תם ולא נשלם', מישהו ביקום שלנו בכל זאת נתרם...
