סמכות רוחנית מהי?
מאת עדייה שפירא
לא פעם אני שואלת את עצמי האם נחוץ לי מורה רוחני בחיי, וכיצד מורה כזה יכול להשפיע על אישיותי בתהליך הצמיחה שלי?
האם כל אדם זקוק לפגוש מורה רוחני על מנת לעבור התפתחות רוחנית משמעותית?
מורה רוחני הוא בעיניי אדם שמעביר אהבה וחמלה מתוך ענווה ואמת, והוא עושה זאת תוך מתן דוגמא אישית ויישום ערכים אלה בחייו.
שורש המילה "סמכות" בשפה העברית הוא: ס.מ.כ.
משמעותה של המילה "לסמוך" היא להיתמך, להישען, כדי- להתאזן ולהטיל עוגן במסע החיים.
בתהליך הצמיחה הרוחני אנו נשענים על האמונה שלנו בערכים ובאיכויות מסוימות שעוזרות לנו להתחזק מבחינה אישית, נפשית ורוחנית.
אנו יכולים לסמוך על "בר סמכא" אנושי או על מקור ידע, שמשקף לנו את העצמי שלנו ואת שיעורי הנשמה שעלינו ללמוד כדי להגיע למימוש והגשמה עצמית מלאים בחיינו.
מפגש עם חבר או מורה שיודע את סודות הווייתנו, יכול לעיתים להיות גורלי.
בעיניי זהו ממש זיווג רוחני, כלומר מפגש מפרה, יצירתי שמקדם את חיינו.
אנו חיים כיום בתקופה בתרבות האנושית אשר בשפתו של רודולף שטיינר (הוגה תורת האנתרופוסופיה) נקראת - נפש התודעה, כי בתקופה זו האנושות פורצת דרך נפשה ורגשותיה, למקום חדש בו לא הייתה עוד מעולם.
זוהי תקופה בה התודעה הופכת לאינדיווידואלית, לייחודית, והיא חודרת את עולם החומר באמצעות הרוח (העצמי הגבוה חודר לגוף הפיסי, ואנו חיים אותו בתוך הגוף שלנו ביום-יום).
הדבר מתרחש גם דרך תהליכים נפשיים כואבים דרכם אנו יכולים להתעלות מעל הכאב והסבל, ולחזק בנו יכולת רוחנית, לחיות בתודעה ערה, מודעת וחופשית.
מאסטרים רוחניים ברי סמכא אמיתית, יכולים לשלוט בתודעתם בחוקי החומר והרוח באופן אישי ואינדיווידואלי.
פאולו קואלו, אחד הסופרים האהובים עלי, הטיב לכתוב על הנושא בצורה אומנותית בספרו: "על נהר פיאדרו שם ישבתי גם בכיתי" כשתיאר את גיבוריו מתמודדים ופורצים את כאב הקונפליקטים האישיים שלהם, ומתעלים מעליהם בדרך למקום יציב, שלו ובטוח יותר.
גיבוריו של פאולו חורתים על לוח ליבם את ערכי ההתמודדות וההתעלות באופן אישי, מתוך יכולתם לסמוך על עצמם ועל המוצקות של הערכים הללו בתוך נפשם.
במקרה כזה ודאי ניתן להבחין שמדובר בסמכות פנימית ובחוקיות רוחנית שאדם למד להיות שלם איתה בתוך נפשו פנימה, ולא מתוך תכתיבים חיצוניים למוסר חיצוני תרבותי בלבד, נוסח "עשרת הדיברות" שהיו בראשית ההיסטוריה "חקוקות על אבן חיצונית" כמקור השראה חיצוני להווייתו.
אנו פוגשים בברי סמכא לא טובים גם בעידן הזה, ובמורים שהיו תלמידים לא טובים במיוחד בכל הקשור בטיפול בנפשם ובאימוץ הערכים שניתן להסתמך עליהם ולהתחזק מהם.
האם גם למורים כאלה יש תפקיד משנה בדרמה הזאת שבה נקראים אנו לסמוך על אמת הווייתנו?
האם גם הם נחוצים להתקיים בעולם המבלבל בו אנו פוגשים בתקופתנו?
האם גם מהם אנו לומדים, דרך ההשתקפות אותה הם מהווים, את הצל והאפל בתוכנו ואת שעלינו להבהיר בתוכנו? ומה משמעות המורים הללו בתקופתנו? האם בדרכם הם עוזרים לנו לצמוח?
אני מבינה כיום שהעבר שלנו, מפואר ככל שהיה, הותיר אותנו עם אתגרים חדשים, ותיקונים לטעויות אותן עשינו.
פנינו הם אל העתיד, ועתיד זה יכול להיות שברירי פחות עם צמיחתנו ועם הסמכות הפנימית שאנו מפתחים בתוכנו.
