לאמן ת'נשמה- אימון רוחני כדרך לצמיחה והגשמה עצמית.
מאת – עדייה שפירא
"אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי.
וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי" (פרקי אבות, פרק א', משנה יד).
אם נתבונן במשפט החכם של הלל הזקן, משפט עתיק אשר ידוע לנו מתקופה קדומה יותר בהיסטוריה האנושית, נגלה להפתעתנו עד כמה הוא רלוונטי להיום.
המשפט צופן בחובו את תנועת התפתחות התודעה האנושית שנים רבות קדימה, ואף נותן סודות או כלים רוחניים חשובים שעל בסיסם ניתנת לנו אפשרות להתאמנות רוחנית בדרך להגשמה עצמית מלאה.
כל מתפתח רוחני אמיתי מבין במוקדם או במאוחר, שצמיחה רוחנית מתרחשת בחיינו עקב עבודה אישית ארוכת שנים, התאמנות רוחנית, נפשית וגופנית, ושזהו סוד המאסטריות, (שליטה והתעלות רוחנית באמצעות חוקי הרוח על החומר).
הנה בפתגם עתיק זה ניתנים לנו שלושה מפתחות משמעותיים ביותר לצעידה בנתיב הרוחני בחיינו מתוך פעולה ועבודה פנימית מתמדת.
הראשון, "אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי",
מפתח להתאמנות מתוך אחריות אישית מלאה, הישענות על כוחותנו הפנימיים, ומגע עם האמת כפי שאנו פוגשים אותה בתוך חיינו.
השני, "וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי?",
מפתח להתאמנות רוחנית קשור במודעות למטרות הנשמה שלנו. הוא מביא אותנו לראות בבהירות את שיעורי החיים אותם בחרה נשמתנו ללמוד, ומאפשר לנו להבין את היעוד הרוחני שלנו, להתמקד במטרותינו הפנימיות, להבין מה באנו לתת ולקבל בחיינו, ולדעת מהי השליחות הרוחנית שלנו בחיינו.
השלישי, "וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי?",
מפתח להתאמנות רוחנית הקשור בפיתוח תודעת הווה שלנו, תודעת זמן: "הכאן ועכשיו"...
נקודת המוצא הרוחנית מובילה לחיבור להוויה בזמן הווה ולפעולה מתוכו.
כל דבר שאנו רוצים להגשים טמון בזרעי החלום של השראה רוחנית, או חזון פנימי שחי בתודעה, בהוויה שלנו כעת.
היכולת להחיות את החזון שלנו ולהביאו להגשמה בחיינו המעשיים קשורה בערכי מאסטריות - באיכויות פנימיות שעליהן אנו מתאמנים עד שהן הופכות לחלק מאתנו, ושאנו קורנים אותן ככוח משיכה מגנטי המביא לתוך חיינו את רצונותינו.
המרכזיות שבהן הן: שמחה, אהבה והתמדה פנימית של ראיתנו, המכוונת בבהירות למטרות פנימיות וחיצוניות.
